ספר יראים · סימן תנ״ו, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שהייה. דתנן בפרק שני (ל"ב א') נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר מה שהה כדי ביקור וקימ"ל כרבנן ואמרי' בגמ' מאי כדי בקור שחיטה אחרת במערבא משמיה דר' יוסי אמרי כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט גסה לגסה ודקה לדקה ומסתמא ה"ה עוף לעוף. ופסק רב יהודאי גאון הכי הלכתא ואע"ג דאימר רבי יוחנן אפי' בהמה לעוף לא קימ"ל כותיה אלא לגבי רב ושמואל אבל לגבי ר' יוסי בר חנינא לא ורש"י זצ"ל פסק כרב דאמר כדי שחיטת בהמה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה וזהר לשונו אע"ג דקימ"ל כרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דקם ליה ר' יוסי ברבי חנינא בשיטתיה דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן. עוף לעוף ועבדינן לחומרא הלכך עבדינן כדי שחיטה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ולא כדי שיגביהנה וירביצנה. אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו מוליך ומביא כל היום כולו כשירה ומוקמינן לה בדלא שהה אבל שהה אע"ג שלא שהה בבת אחת שהיות מצטרפות דבעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשיטא הלכך לחומרא עבדינן ובעי רב הונא בריה דרב יהושע שהה במיעוט סימנים מהו תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא פי' רב יהודא במיעוט סימנים. בין בתחילה בין בסוף וכן פירש רש"י. ורבינו יעקב פירש במיעוט דמיטרפא ולא מיתכשרא בה והיינו במעוט שני סימנים בבהמה כגון רוב קנה או מיעוט וושט בין בבהמה בין בעוף ובמיעוט ראשון אבל במיעוט דקנה כיון דאי שבק ליה הכי כבר היא כשרה תו לא מיפסלא בשהייה וברוב קנה בסוף שחיטה אע"ג דשחט רוב סימנים שני טריפה דהא רוב כל אחד ואחד בעינן הלכך מיצטרפא ביה בשהייה וראייתו דאמרינן בפרק השוחט (חולין כ"ח ב') שחט חצי הגרגרת ושהה בה (כדי) שחיטה וגמרה שחיטתו כשרה ומוקמינן לה בעוף ואמרינן ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד לה רובא ואי מחצה על מחצה אינו כרוב לא עבד ליה ולא מידי ורש"י פי' דדהויא היא ולא סמכינן עלה. ואחר שרב יהודאי ורש"י אוסרים יש לחוש לדבריהם והנוהג כדברי רבינו יעקב לא מיקרי עבריינא ולא הפסיד בדיעבד. ובתוספתא דחולין תניא שחט חצי גרגרת בעוף ושהה בה כדי שחיטה ואח"כ שחט כולה פסולה אמר רבי דלא סמכינן אההיא מתניתא דמייתי תלמודא ראיה מינה אלא אההיא דקתני שחיטתו כשרה סמכינן וראיה אני מביא לרבינו יעקב. דמכשר במיעוט אחרון דתניא בהדיא בתוספתא דכשרה דתניא אחרים אמרו רוב אחד בעוף אע"פ ששהה זמן מרובה שחיטתו כשרה וטעמא כיון שהוכשרה תו לא מיטרפא.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.