ספר יראים · סימן תכ״א, ט׳

נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה (כ"ח א') קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ותניא האזרח להוציא הנשים מן הסוכה מפרשינן אמאי איצטריך להוציאם הא הוי מ"ע שהזמן גרמא. ה"ד קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי (שם ע"ב) כל שנפנה ואין אמו מקנחתו וריש לקיש אמר כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. תנו רבנן בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונין בסוכה פי' במגרס ואמר רבא (כ"ט א') מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתייא במטללתא יש מרבותינו מפרשים משום מיאוס ומאני מיכלא היינו קערות שנמאסות אחר אכילה ויש מרבותינו מפרשים קדרות ואגני דלישה וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אינם רגילות להיות בבית דירה אלא בית להם לבדם. ואמר רבא (כ"ו א') מצטער פטור מן הסוכה פי' שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער ושיעור לצער כדתנן (כ"ח ב') ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפח ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבבו ואם מצטער באותו ענין שבצער הזה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה. ובאכילה אין צער וסכנה לא יצא ידי חובתו דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה בל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי . תנן (כ"ה א') אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה וכמה הוא עראי מסיק אביי כי דטעים בי רב ועייל לכלה ועראי דקתני לאו אשתיה קאי דכל שתיה עראי הוא ואמרינן נמי ביומא פ' אחרון (ע"ט ב') פירי לא בעי סוכה ותניא (כ"ו א') אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רב אסי גזירה שמא ירדם ורבא אמר לפי שאין קבע לשינה פי' כל שהוא מיקרי קבע וקי"ל כרבא הלכך אפילו הניח ראשו בין ברכיו דקים ליה שלא ירדם אסור.