ספר יראים · סימן רס״ט, א׳

סימן רסט (טו) ברכת כהנים. צוה הב"ה את הכהנים שיברכו את ישראל באמור להם דכתיב בפ' נשא דבר אל [בני] אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ותרגום אונקלוס כד יימרון להון. ותנן בסוטה פ"ז (ל"ב א') ואלו נאמרין בלשה"ק ברכת כהנים וטעמא כדתניא (ל"ח א') כה תברכו בלשה"ק אתה אומר בלשה"ק או אינו אלא בכל לשון נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בלשה"ק אף כאן בלשה"ק ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה תברכו עד שיאמר בלשון הזה. ותניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ושירות גופא מנלן דכתיב לעמוד ולשרת ואע"ג דאיתקיש שירות לעמידה לא אמרינן דאיתקוש לכל חומרא דשירות לפסול בלילה ובעל מום. דאמרינן בתענית פ' ג' פרקים (כ"ו ב') שכור אסור לישא כפיו דאיתקיש לנזיר ומותר בחרצן דאיתקש למשרת ופרכינן מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא. דהא איתקיש לנזיר ומאי חזית דאקשת לקולה אקיש לחומרא. ומתרצינן אסמכתא דרבנן היא ולקולא הלכך שכור לא מיתסרי בנשיאת כפים.