ספר יראים · סימן רס״ד, ג׳

שנינו במנחת יום טוב היו מתודים כיצד היו מתודים בערתי הקדש מן הבית (זה) מעשר (שני ונטע רבעי) תרומה ותרומת מעשר לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לקט שכחה ופיאה אע"פ שאינם מעכבין את הוידוי מן הבית זה חלה כבל מצותך אשר צותני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו לא אכלתי באוני ממנו הא אם אכלן באנינות (אינו) יכול להתודות לא בערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות לא נתתי ממנו למת ארון ותכריכין ולא נתתי ממנו לאוננין אחרים שמעתי בקול ה' הבאתיו לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו אחרים השקיפה ממעון קדשך וגו'. ולמה אמרו ערב יום טוב הראשון להתודות כדתניא להלן בספרי כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך יכול בחנוכה נאמר כאן קץ [ונאמר להלן קץ] מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך ונאמר להלן קץ מקץ שבע שנים במועד שנת השמטת בחג הסוכות מה להלן רגל אף כאן רגל (אי) מה להלן סוכות אף כאן סוכות ת"ל כי תכלה לעשר רגל שכלו לו מעשרותיו פי' שכל הפירות נלקטו ונדגנו מה שאין כן בסוכות מכאן אמרו ערב יו"ט הראשון (של פסח) של רביעית ושל שביעית היה ביעור ובשעת הבכורים וידוי ולמת בסוף שנה שלישית דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך.