ספר יראים · סימן כ״ו, י״ב

וכשהיא בודקת עצמה בודקת בצמר לבן או בפקולין שקורין קוטון בלע"ז או בבגד פשתן לבן ישן שהוא רך ולא בחדש מפני שהוא קשה ואין הדם נדבק בו. ואמר אביי (נדה י"ז א') הני שחקי דכתנא מעלו לבדיקה. וצריכה שתכניס הבגד שהיא בודקת בפנים בחורין ובסדקין כדאמרינן בפרק א' בנדה (ה' א') אמר ר"י אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה מאי טעמא אמר רב קטינא מתוך שמהומה לביתה אינו מכניסתו לחורין ולסדקין, אלמא הכנסת חורין וסדקין הוי בדיקה מעליא בענין אחר לא. וכאשר החמירו חכמים ונתנו תולדות לאבות הנדה כך תקנו תולדות לטבילת הנדה לפסול טבילתה מדרבנן שכל מקוה חסר שאין בו מ' סאה ונפלו לתוכן ג' לוגין אע"פ שהכשרו בסוף במים הראוים פסול מדרבנן כדתנן. בפ"א בעדיות (מ"ג) ומייתינן לה בשבת פ"א (שבת ט"ו א') עד שבאו שני גרדיים משער האשפות והעידו מפי שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה וקיימו החכמים את דבריהם. פי' מקוה חסר מארבעים סאה אבל שלם אינו פוסל דתנן במקואות פ"ג ספק מים שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו, ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו ארבעים סאה, ב' מקואות אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו מ' סאה נפל לאחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל ספקו טהור מפני שיש לו במה יתלה. ותנן נמי בפ"ה ג' מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין והשאובין מן הצד וירדו ג' וטבלו מהן ונתערבו המקואות, המקואות טהורין והטובלין טהורין, ואותו פסול דג' לוגין מדרבנן כדתנן ואינו יודע לאיזה מהן נפל ספיקו טהור ואי הוי פסול מדאורייתא לא הוה מכשריה בהאי ספק כדאמרינן ביבמות בשלהי הערל (פ"ב א') וסבר ר' יוחנן תרומה בזמן הזה דאורייתא והתניא שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן ב' סאין אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה ואי מדאורייתא לא אמרינן שאני אומר. והיינו דאמרינן בב"ב בהמוכר את הבית (ב"ב ס"ו ב') שאיבה מדרבנן פסול דג' לוגין שאובין מדרבנן, ומעיין אע"ג דמדאורייתא מטהר ברביעית בדבר שכל גופו עולה בו, הצריכו חכמים מ' סאה מדבריהם ובטלו לההוא רביעית כדאמרינן בפרק ג' מינין (נזיר ל"ח א') אמר ר' אליעזר עשר רביעיות הן כו' ומקשינן והא איכא רביעית דמקוה פי' רביעית דאתי ממקוה שיש בו מ"ם סאה דכיון דמהכשרא דמקוה קאתו כשר מדאורייתא כדאמרינן בזבחים פ"ב (זבחים כ"ב א') אמר רב פפי אם קדח רביעית במקוה שיש בו מ"ם סאה מטבילין בו מחטין וצינוריות דמהכשרא דמקוה אתי ואפילו אין בקדיחתו כשפופרת הנוד. ומשנינן בנזיר בר מההיא דבטלוה רבנן והצריכו עירוב כשפופרת הנוד, פי' הנקב כשפופרת הנוד, אבל למוצא המים אינו צריך אלא טופח להטפיח כדתנן (טהרות ספ"ח) ומשקה טופח לא הוי חיבור הא טופח להטפיח הוי חיבור. ויש לנו לומר כאשר בטלו רביעית דמקוה בך בטלו רביעית דמעין דאי לאו הכי הוה מקשי והא איכא רביעית דמעין אלא מאי כולה רביעתא בטלו האמורין לא הוה ידע דבטלוה. אי נמי י"ל להכי לא מקשינן דכל שהוא דמעין מפי' בפחות מרביעית. ואין לומר דעדיין בימי רב פפי לא בטלוה, דהא ר' אליעזר קדים לרב פפי טובא, ואמרו חכמים (נדה ס"ו ב') אשה לא תטבול בכל מקום דבעיתא, דאמר שמואל בר רב אשה לא תעמוד על גבי כלי חרש ותטבול, והוא הדין אסילתא ומפרשי טעמא משום דבעיתא. ומהאי טעמא אמר שמואל בר רב יצחק (שם) אשה לא תטבול בנמל, פי' מקום הספינות ובני אדם שם ובעיתא מבשת בני הספינות ולא טבלה שפיר וכן פי' רבינו חננאל ז"ל. ולא גרסינן ביה אע"ג דהשתא ליכא למימר בדדיוני נפלי. ותנן במקואות פ"ב (משנה י') מקוה שיש (בו) מ"ם סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט, ר' יהושע אומר בטיט ובמים, באיזה טיט אמרו שהקנה (יורד) בו מאליו. ר' יהודא אומר מקום שהמשקולות יורדות שם באיזה טיט שהמים צפין על גביו, אם הן המים מצד אחד ומודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט, דסימן אחד קצבו חכמים האמוראין לטיט ולא לחלוק על התנאים אך שניהם שוין. ואי זה סימן אחד בזבחים פ"ב (זבחים כ"ב א') אמרינן למאי אילימא למעוטי טיט הנדוק חיכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפילו לרביעית נמי ואי דאין פרה שוחה ושותה אפילו למקוה נמי לא למדנו שכל מים בהן כ"ב שאין פרה שוחה ושותה מהן אין עליהם תורת מים, הלכך צריכה אשה להזהר שלא תטבול במי אגמים מקום הטיט, שלא תכנס תליה בטיט שאין פרה שותה, דחוה ליה ההוא מקום היבשה גמורה והכי תנן במס' מקואות פ"ד הטביל בו את המטה אע"פ שרגליה שוקעות במים בטיט העבה טהורה שהמים מקדימים פי' כבר עלתה טבילה למטה קודם שהגיעו רגליה בטיט עבה, אבל לא עלתה טבילה קודם לכן לא. ואע"פ שיש מים מרובין שעור טבילה לבד הטיט, ביון שהטיט עבה שאין הפרה שוחה ושותה במים, מקום יבש חשבינן ליה, ואם הטיט צלול שפרה שוחה ושותה, אע"פ שהטיט דבוק על בשרה במעוט והיא אינה מקפדת אינו חוצץ אבל אם היא מקפדת חוצץ וגזרו מעוט המקפיד משום רובו שאינו מקפיד ועל רוב שאינו מקפיד משום רוב המקפיד, ואע"פ שהוא לה חוצץ והא דתניא (זבחים ל"ה א') הדם והדיו והחלב יבשים, חוצצים לחים אינם חוצצים התם מטעם הקפדה הוא על יבש דרך בני אדם להקפיד ועל לח אין דרך בני אדם להקפיד אבל אם מקפיד חוצץ והמפרש טעמא מפני שהמים נכנסות בלח, נראה לי שטועה, דמאי אינן נכנסות שאין לך לח יותר מיין ואמרינן שלהי פ"א (כ"ו ב') מיא יקירי ושכבא תתאי ופירי קפי לעילאי ולא סלקא להו השקה. ואין לתת חלוק בין השקה לטבילה דתניא בזבחים פ' התערובת (זבחים ע"ח ב') חלוק דלי מלא רוקין והטבילו באלו לא טבל, ורוק לח הוא. ואין לתת חלוק לשאינו מלא דתניא בתוספתא דמקואות (פ"ח) כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור, פי' שנתערב יפה ואם לאו טמא, מלא יין וחלב אם לבו מראין עליו טהור ואם לאו טמא. אמר ר"י שמעתי שאפילו כולו מהזיק כור אין בו אלא רביעית כאלו לא טבל. וראיה עוד דבהקפדה הטעם תלוי דתניא בתוספתא (מקואות ס"ו) הדם והדיו והחלב ושרף תושקמה ותאנה לחים אין חוצצים ושאר כל השרפים בין יבשים ולחים חוצצין מפני שהן שטף לכלוך פי' דרך העולם להקפיד עליהם שאינו אלא לכלוך. ואין להביא ראיה דלאו בהקפדה תליא מילתא, כדאמרינן בזבחים פרק כל הפסח שבח הוא לבני אהרן שמהלכים עד ארכובותיהן בדם, ופרקינן והא הוי חציצה ומשני לח הוא ותנן הדם והחלב והדיו כו' התם נמי בהקפדה תליא מילתא; דבין בטל הדם לרגלו הוי כאלו אין דבר בין רגלו לרצפה ולהכי לא הוי חציצה. ומעוט שערו נמי נראה דלא חייש אלא במקפיד, דאמרינן בשבת פ' במה אשה יוצאה (שבת נ"ז א') לענין שיער דנטיפין אי משום קפידא הא קפדי. והא דאמרינן (נדה ס"ז א') נימא אחת קשורה חוצצת מטעם מקפיד הוא.