ספר יראים · סימן רמ״ו, א׳

סימן רמו (שיד) לא תשבעו בשמי לשקר. שבועת שוא הזהירה תורה עליה בפ' קדשים לא תשבעו בשמי לשקר. ואמרינן בשבועות פ"ג (כ' ב') כי אתא רב דימי אמר ר"י אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה ולא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא קונמות בלא יחל דברו, כי אתא רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מהכא ולא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל דברו ואיזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. ותניא ולא תשבעו בשמי לשקר מה ת"ל. לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכנויין ת"ל בשמי בכל שם שיש לי וחללת את שם אלהיך שבשבועת שוא ושקר חלול השם. תניא בנדרים פ"א (י' א') כנויי שבועות כשבועות שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה וכנויין דאורייתא דקיי"ל כר"י דאמר לשון גוים הם [בית שמאי אוסרין וב"ה מתירין והלכה כב"ה]. וכנויי כנויין דאינן דומין לשון שבועה כ"א מן הצד ולא אותם בלבד שהזכירו חכמים נקראין כנויין ותן לחכם ויחכם עוד. הלכך צריך אדם להזהר שלא להוציא מפיו דבר דומה לשבועה ולנדר. ויען לאו דלא יחל דברו עונה על כל שבועות ואיסורים דכתיב או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יהל דברו. יחדתים להכניסו בכנויים לבדו.