ספר יראים · סימן רל״ו, ד׳

תנו בארבע מיתות (נ"ה ב') המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם ותניא (נ"ו א') אינו חייב עד שיפרש שם בשם כגון דאמר יכה יוסי את יוסי. מנא ה"מ. אמר שמואל אמר קרא ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו וגו' והאי נוקב לישנא דברוכי הוא כדכתיב מה אקוב לא קבה אל וכתיב ויקב ויקלל למימרא דנוקב קללה היא ואזהרתיה מהכא אלהים לא תקלל. ותניא איש איש כי יקלל אלהיו מה ת"ל והלא כבר נאמר ונוקב שם ה' מות יומת יכול לא יהא (חייב) אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות את כל הכנויין ת"ל איש איש כי יקלל אלהיו מ"מ דברי ר' מאיר וחכמים אומרים על השם המיוחד במיתה פי' בידי אדם ועל הכנויין באזהרה. וקיי"ל (כרבנן) דטעמא כי כתיב מיתה בשם המיוחד כתיבא דכתיב ונוקב שם ה' מות יומת כנויין באזהרה דכתיב אלהים לא תקלל והעובדי כוכבים מצוין על ברכת השם ותניא איש איש לרבות את העובדי כוכבים שמצוין על ברכת השם. א"ר מישא בן נח שברך את השם בכנוי לרבנן חייב מ"ט אמר קרא כגר כאזרח בנקבו שם יומת גר ואזרח הוא דבעינן בנוקבו אכל עונד כוננים אפילו בכנוי,