ספר יראים · סימן רכ״ג, א׳

סימן רכג (לז) הוכיח תוכיח. צוה בוראינו הרואה דבר בחברו שאינו הגון שיוכיחנו וידריכנו לטובה דכתיב בפ' קדושים הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרינן בב"מ באלו מציאות (ל"א א') הוכיח תוכיח אפילו ק' פעמים ממשמע תוכיח אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח מכ"מ ובמקבל תוכחתו וחוזר בו אם הוא חברו או שאינו רבו ואינו מקבלו חוזר להוכיח דאמרינן בערכין (ט"ז ב') הוכיחו ולא קבלו מנין שיחזור ויוכיחנו ת"ל הוכיח תוכיח ולרב במקבלו ולחברו כשאינו מקבלו תרווייהו נפקא להו מהוכיח שנראה לו בתלמוד שקולים הם ויבאו שניהם פירשתיו למעלה בלאו דלא תשא עליו חטא (סי' קצ"ה). וכשאינו מקבלו כמה צריך להוכיחו אמרינן בערכין פ' יש בערכין עד כמה תוכחה רבא אמר עד הכאה ושמואל אמר עד נזיפה לכתיב ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וגו'. ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה לקללה שאני התם דאגב חביבותיה יתירותא דהוה ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה וקיי"ל עד נזיפה כר"י דאמר בסוטה פ"א רב ור"י הלכה כר"י כ"ש גבי שמואל והלכתא כר' יוחנן דרב ושמואל והלכתא כרב באיסורי (בכורות מ"ט ב').