ספר יראים · סימן רי״א, א׳

סימן ריא (קצז) לא תשלח בעלת בעל. יתברך שם יוצרנו שהקפיד על (בושת) בנות ישראל דכתיב בפ' כי תצא כי יקח איש אשה וגו' וכתיב והוציא עליה שם רע וגו' וכתיב ואלה בתולי בתי וכתיב ולו תהיה לאשה לא יוכל וגו'. ותניא בכתובות פ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו א') כיצד הוצאת שם רע בא לב"ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים נמצא שאינו שם רע הוא לוקה [ואינו] (ו)נותן ק' סלעים בין בעל בין לא בעל ר"א בן יעקב אומר לא נאמרו אלו דברים אלא בשבעל [וקיי"ל לא נאמרו דברים אלו אלא בשבעל] וקיי"ל כר"א בן יעקב קב ונקי ומייתי' לה ביבמות (ל"ז ב') וטעמא דפסק ר' אליעזר בן יעקב לא נאמרו אלו דברים אלא בשבעל פי' כל דין האמור בפרשה לענין מלקות ותשלומין ולאו דלא יוכל לשלחה לא נאמר אלא כשבעל וקרא דכתיב ובא אליה ואקרב אליה ואינו נוהג דלא יוכל לשלחה ישראל ולא איירי קרא אלא בנערה כדאמר ריש לקיש פ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ד ב') המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב פי' שאינו חייב במאה סלעים ומלקות. ומותיב ר' יוסי בר זבידא אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי בר יהודא איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה בבא עליה ואחר כך נתייתמה ורבא אמר חייב וטעמא מדאיצטריך למעוטי בתולת ישראל ולא בתולת גרים שאין לה דבר (ד)גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.