ספר יראים · סימן קמ״ב, א׳

סימן קמב (שנב) בכור שור כשב ועז. צוה הקב"ה בפ' ראה אנכי להפריש וליתן בכור בהמה טהורה דכתיב בפ' ויקח קרח כל פטר רחם באדם ובבהמה יהיה לך לכהנים קאמר קרא וכתיב בפ' ראה אנכי כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. וכתיב בפ' אם בחוקותי אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו אם שור אם שה לה' הוא. ותניא בת"כ כתיב תקדיש וכתיב לא יקדיש איש אותו, מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח. ותנן בעירכין פ' המקדיש שדהו (ערכין כ"ט א') ר' ישמעאל פסוק אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא תקדיש הא כיצד. מקדישו אתה הקדש וכו' פי' הקדש עילוי דר' ישמעאל טובת הנאה שיש לבעלים בו שיכול ליתן לכל מי שירצה דמאחר שאותה טובת הנאה שוה ויכל להקדיש ורבנן פליגי עליה ומוקמי לקרא דכתיב תקדיש להקדיש חביבות מצוה בערכין בסוף פ' (המקדיש) שדיהו. פי' שמוזהר ישראל בהולד לו בכור בהמה טהורה לומר הרי הוא מוקדש בקדושת בכור אעפ"י שקדוש (מעצמו) מצוה לחבב את המצוה ולהקדישו בקדושת בכור. ושותפות גוי פטור מן הבכורה, דתנן בבכורות פ"ב (י"ג א') הלוקח עובר פרתו [פרתו] של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף עמו והנותן לו בקבלה והמקבל ממנו פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים והכהנים והלוים חייבים לא נפטרו מבכור בהמה ולא מפדיון הבן ופטר חמור ואע"ג דפליג ר' יהודא בפ' ראשון אמרינן בבכורות בפ"ק (ג' ב') לית דחש לה להא דר"י דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה והרוצח לפטור בהמתו בין טמאה בין טהורה לאחר שנתעברה הבהמה וניכר העובר לשליש עיבורה יקנה העובר לגוי במשיכה שימשוך הגוי הבהמה לקנות את העובר דקימל"ן כרב הונא דאמר בבכורות פ"א (ג' א') כמה תהא שותפות גוי ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו וכוותיה קימל"ן. אע"ג דפליגי עליה רבה ורב חסדא דהא קם ר' יוחנן בשטתיה ואמר אפילו מום קל וראיה הלכה למעשה רב מארי הוה מקני לאונייהו לגוים. וכשם ששותפות העובר פוטר כך שותפות האם פוטר בבהמה טהורה ובבהמה טמאה. דאמרינן בבכורות פ"א אמר רב פפא מאי שנא בו דבעינן כל בכור בישראל וליכא הכי נמי בעינן כל מקנך תזכר וליכא.