רביעית דתנן (ס"ד ב') המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם. ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא רבית. ' פי' לי רבינו התם, דוקא המלוה את חברו ולא על חצרו שהמלוה יכול להשכיר חצרו לכל מי שירצה ואם ישכיר לזה מחזי כרבית אבל הלוהו על חצרו שהלוה אינו יכול להשכיר חצרו כי אם על ידי המלוה מותר להשכיר לו בפחות שהרי כל מה שנותן לו המלוה ריוח הוא לו שאם לא יתן המלוה לאחר לא ישכיר [מן] הלוה שהרי ממושכנת[א] ביד המלוה והיינו נכייתא דאמרינן (ס"ז ב') רבינא אכל בנכייתא. ושאר רבותי פירשו דלא מישתרו נכייתא אלא בשדה וכרם שריוח והנאה שלהם בספק עומדים שפעמים הכל נשרף אבל חצר דהנאה דידה ודאי איתא שהרי ככל יום הוא נהנה אסירא נכייתא דידה ולהכי תנן ולא ישכור הימינו בפחות ונראין דברי רבנן להתיר נכייתא בחצר הממושכנת ביד המלוה ולאסור נכייתא בשדה וכרם שאינם ממושכנים ביד המלוה:
ספר יראים · סימן קי״ח, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.