ספר יראים · סימן קי״ח, י״ט

שתים עשרה טרשא במידי דידעי דמי, דתנן (ב"מ ס"ה א') מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור וכי היכא דאסרינן בקיץ אסרינן במידי דידעי דמי כגון מכר לו סרבל ודמיו ידועים שאינו שוה כי אם ה' דינרים וא"ל הרי הוא לך בי' דינרים עד שנה או שנתים אע"פ שלא אמר בפירוש אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בה' ואם לשנתיים בי' כיון דידיע דמיה אסור אכל דלא יריע דמי כגון סרבל (ששוה) ה' לכל אדם ומכרו בו' עד שנה כיון שפעמים היה נמכר בו' לאדם הצריך אע"פ שברור הדבר שאם היה נותן לו מעות מיד היה נותן לו בה' מותר מאחר שלא קצץ ואין דמיו ידועים כ"כ דאמר רב נחמן טרשא שרי וטרשא דרב נחמן פירשו באשר אמרתי. וטרשא דרב פפא דאמר טרשא דידי שרי מטעם דזוזי לא צריכנא שבראי להפסיד ושרי ואפי' במידי דידיע לא קיי"ל כוותיה דאמר רבא (ס"ח א') לית הלכתא כטרשי פפונאי והיינו טרשא דרב פפא מדלא אמר לית הלכתא כטרשא [פפינאי והיינו טרשא] נחמנאי שמעינן טרשא דרב נחמן שרי וקיימא לן כוותיה, וצד אחד בריבית קיי"ל כרבנן דאסרי. דתניא (ס"ג א') הרי שהיה נושה בחברו ועשה לו שדהו מבר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור. ר' יהודא אומר אף בזמן שהלוקח אובל פירות מותר והלכה כחכמים. ויש עדיין ריבית מדרבנן צדדים ועניינים ואלו יורו על מותרם.