ספר יראים · סימן קי״ח, י״ד

וקשיא לי הא קיי"ל דאין שליחות לגוי והיכי שרי בגוי שאומר הלוה מעותי. ונראה, שהסופר שיבש, וה"ג ישראל שאמר לגוי הילך שכרך וצא הלוה מעותי לריבית מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין וגוי שאמר לישראל הלוה טעותי אסור. למדנו שליחות לגוי לחומרא דקתני אסור מפני מראית העין וגם רי"ג פירש בהלכות ריבית שלו, וז"ל היכא דבעי ישראל למיזף לחבריה ואמר שקול תלינון בגוך ואוזפינהו בריבית מיפרע קוב"ה מיניה, דאמר רבא (ס"א ב') יציאת מצרים דכתיב גבי ריבית למה, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בגוי ומלוה אותם בריבית אלמא יש שליחות לגוי. ראיה זאת מדרב יהודאי גאון מצאתי כתובה ואינו נראה לי ללמוד מדבריו דיש שליחות לגוי דהא רבא (ד)דריש יציאת מצרים בריבית בעינא לאוקומי באיסור תורה דהא קרא קא דריש ושליחות לגוי מדרבנן הלכך צריכין אנו לפרש דרי"ג בישראל שיש לו מעות ואומר לגוי תלינון בגווך מאח' שאני הולך אליך ולוה אותם ממך וכשישראל [חברו] אומר לך בהילך משכן זה ולך בשליחות לגוי ולוה לי מעות הולך ולוקחם מביתו ואומר שמן הגוי לוקחם זה אסור מדאורייתא.