ספר יראים · סימן קי״ח, י׳

ששית דתנן לא יאמר אדם לחברו הלוני כור חטים ואני נותן לך לגורן אבל אומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח (ע"ה א') וכבר אמרנו למעלה שלוין על שער שבשוק וכשם שאסרו חכמים ללות סאה בסאה כך אסור ללות כסף בכסף וזהב בזהב וכל דבר שאין תורת מטבע עליו דכיון דפירא הוי הוה ליה סאה בסאה. כדאמרינן בתחלת הזהב (מ"ד ב') ואף ר' חייא סבר דהבא טבעא הוי דרב אוזיף דינרא מברתיה דר"ח לסוף אייקור דינרא אתא לקמיה דר' חייא א"ל זיל הב לה דינרין (טבין) ותקילין. אי אמרת בשלמא טבעא הוי שפיר אלא אי אמרת פירא הוי ליה סאה בסאה ואסירי. הלכך יזהר אדם שלא ילוה חבירו כסף בכסף ולא זהב בזהב שמא יוקירו ובאים לידי ריבית. וכל מטבע כסף וזהב אם אינה ניתנת בצורתו בהוצאה אין צורתו כלום ופירא הוי, והזהב קונה את הכסף והכסף אינה קונה את הזהב בכסף וזהב טבועים שצורתם וטבעם גורמים להם להנאתן בהוצאה קאמר ומטבע כסף שבמקום הלואתם אין טבען מועיל לו כלל אע"פ שבמקום אחר מועיל לו טבעו אחר מקום הלואה אזלינן והוה ליה פירא.