ספר יראים · סימן קי״ח, א׳

סימן קיח (ערב) לאו דריבית. הזהיר יוצרנו שלא ילוה ישראל לחברו ברבית דכתיב (בפרשת) בהר סיני את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, אע"ג דגר תושב כתוב בההוא ענינא, דכתיב כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי [אחיך] עמך אל תקח וגו' רבית דידיה שרי כדתנן באיזהו נשך (ע' ב') מקבלין צאן ברזל מן שבעה העממים ולוים מחן ומלוים בריבית ובן בגר תושב. וטעמא מפרש רב נחמן התם (ע"א א') דלא כתיב מאתם אלא מאתו דמשמע מישראל לבדו ולא מז' עממין. ותנן (ס' ב') איזהו נשך ואיזהו תרבית המלוה סלע בה' דינרים או סאתים חטים בשלש אסור מפני שהוא נושך. ואמר רבא אי אתה מוצא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין, אע"ג דכסף ואוכל כתוב בקרא לאו דוקא. וה"ה לכל דבר דאסירי בתרבית, כדתנן נשך ותרבית (ס"א א') מנין לרבות כל דבר. ת"ל נשך בל דבר אשר ישך ובתו"כ מנין לרבות אוכלי בהמה ת"ל נשך אוכל. וכאשר הזהיר למלוה כך הזהיר ללוה שלא יתן רבית דכתיב בפרשת כי תצא למלחמה לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל, וכתיב לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך ומדלא כתיב תשוך בל' מפעל וכתיב בל' תפעיל השיך למדנו שללוה נמי הזהיר שלא יתן רבית למלוה. פי' לא תשיך לא תגרום לו שיקח רבית. ותנן (ע"ה ב') אלו עוברים בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר. ואמר אביי מלוה עובר בכולם, פי' בכל האמורים במשנה דתנן עובר על את כספך לא תתן לו בנשך ועל אל תקח מאתו נשך ותרבית ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ועל לפני עור לא תתן מכשול. לוה עובר על לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול, וערב ועדים אינם עוברים אלא משום לא תשימון עליו נשך בלבד פי' מלאוין האמורים ברבית אינו עובר אלא בלא תשימון מי' בלפני עור עובר. ואלאו דלא תשימון עליו נשך אינו עובר אלא א"כ בא לבסוף לידי גבוי אבל אם לא יגבה סופו אע"פ שהתנה לתת לו רבית לא עבר בלא תשימון דקיי"ל משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומייתינן לה לפסק הלכה ומקשינן מינה הלכתה אהלכתה גבי פנוי הבא על הפנויה (יבמות ס"א א') הלכך כוותיה קיימא (לן).