ספר יראים · סימן קי״ג, א׳

סימן קיג (שו). מת. אסר הכתוב מת ישראל בהנאה, כדאמרינן בע"ז באין מעמידין (כ"ט ב') מת גופא מנלן דאסיר דילפינן שם שם מעגלה ערופה; כתיב הבא ותמת שם מרים ותקבר שם וכתיב התם וערפו שם את העגלה, ועגלה גופא מגלן דאסירא בהנאה, כפרה כתיב בה בקדשים, ובשם שהמת אסור כך קברו ותכריכין אסורין. דתניא בסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ח א') קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף לו אבן אחד לשם מת אסור בהנאה, ותניא היו אביו ואמו זורקין בו כלים מצור. על אחרים להצילם. אמר רשב"ג (מ"ח ב') בד"א שלא נגעו במטה, אבל נגעו במטה אסורין ותרגמה עולא במטה הנקברת עמו דמיחלפי בתכריכי המת. ואיתמר (מ"ז ב') האורג בגד למת, אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא, ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא, ומסקינן (מ"ח ב') הלכתא כרבא: