יש לשאול על דקאמר איני יודע שהיא נבילה ואימא לבן פקוע שאינו טעון שחיטה איצטריך קרא ויש לתרץ דההיא ברייתא ר' מאיר. תדע דמקשי עלה בב"ק (מ"א א') ואימא לא יאכל דקם ליה מסקל ואסירא בהנאה כדר' אבוהו דאמר ר"א בל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכלו אחד אסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע ר' אבהו כר' מאיר למילתיה בפסחים בפ' כל שעה (פסחים כ"א ב') דלית ליה דנתינה נבילה לגר או מכור לנכרי לדברים ככתבן הוא דאתא. הלכך לר' מאיר ליכא למימר דאיצטריך קרא לבן פקוע (ד)טעון שחיטה לר' מאיר, דתנן בבהמה המקשה (ע"ד א') השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו:
ספר יראים · סימן קי״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.