סימן קג (קז) חמץ. אמרינן בפסחים פ' כל שעה (פסחים כ"א ב') אמר חזקיה, מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא תאכל חמץ, לא יהא לך בו היתר אכילה. אמר ר' אבוהי אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא תאכלו לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה אכילה ומכירה:
ספר יראים · סימן ק״ג
4 קטעים, בנוסח המקורי.
ואי קשיא דבפסחים כסוי הדם ממעטינן עוף טמא מכיסוי הדם, מדכתיב חיה או עוף אשר יאכל דהאי לאו בר אכילה הוא ולא קשיא דיאכל אכילה והנאה משמע, וכיון דאינו ראוי לאכילה אע"ג דבהנאה שרי נפיק ליה מיאכל דתרווייהו בעינן הלכך ממעטינן עוף טמא:
ועוד יש לשאול דהא (ד)קא ממעטינן התם עוף טמא מיאכל לר' שמעון קאמרינן (ו)בשלהי העור והרוטב ובבכורות פ"א (ט' ב') דריש ר' שמעין מכל האוכל אשר יאכל, דכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הם ה"נ ממעט להן מיאכל:
יש לתרץ דשאני לענין טומאה דבשם אוכל תלה רחמנא והראוי לאכילת גוים אעפ"י שאינו ראוי לישראל נקרא אוכל דדבר איסור נקרא אוכל בכמה מקומות בתורה, דכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר וגו' וכתיב נבילה וטריפה לא יאכל, וכתיב כל שרץ העוף ההולך על ארבע לא יאכלו. הלכך אוכל גוי דין הוא שיקרא אוכל לענין טומאה, אבל יאכל דכתיב גבי כסוי הדם אינו מדבר אלא בישראל דגרים לאו בני מצות נינהו כסוי הדם, הלכך יאכל למעוטי דבר שאינו ראוי לישראל, כגון עוף טמא וטריפה אתא דבי"ג מדות התורה נדרשת, וזו אחת מהן דבר למד מענינו זה ענינו באוכל בשר וזה ענינו אף באוכל בשר:
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.