במה טומנין ובמה אין טומנין, אין טומנין לא בגפת ולא במלח ולא בזבל ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבשין, אין טומנין בגפת אוקימנא בגפת של שומשמין וכש"כ בגפת של זתים דמסיק נמי הבלא ולא בתבין ולא בזגין ולא במוכין ולא בעשבים בזמן שהן לחין אבל טומנין יבשין, טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה בנסורות של חרשים ובנעורות של פשתן ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה, בעא מיני' רב אדא בר מתנה מאביי מוכין שטמן בהן מהו לטלטלן בשבת א"ל וכי מפני שאין לזה קופה של תבן עומד וכו' יש מי שפירש מוכין הן סמרטוטין של בגדים מקוצצין כדתנן בנגעים פי"א בגד מוסגר שנתערב באחרים כולם טהורין קצצן ועשאן מוכין טהור, [פיס'] בזמן שהן לחין ואיבעי' לן לחין מחמת עצמן תנן או דילמא מחמת דבר אחר וסליקא במחמת עצמן תנן ומוכין לחין [מחמת עצמן] כגון מרטא דביני אטמא וכסות לחה [מחמת עצמו] דעבידי ממרטא דביני אטמי והיא הצמר שבין ירכותיה של בהמה שיש בו לחלוחית קבוע שאינו עוברת:
ספר העיתים · סימן כ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Mekitzei Nirdamim, Krakow, 1903
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר העיתים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.