תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו, כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא הרי היא ככירים בגפת או בעצים הרי היא כתנור, אוקמה אביי לא יסמוך ותני' כוותי' תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא אין סומכין לו ואצ"ל בתוכו ואצ"ל על גביו ואצ"ל כשהסיקוהו בגפת או בעצם, כופח שהסיקוהו וכו', א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי האי כופח אי ככירה דמיא אפי' בגפת ובעצים נמי לישתרי ואי כתנור דמי' אפי' בקש ובגבבא נמי לא לישתרי א"ל נפיש הבלי' מדכירה וזוטר הבלי' מדתנור, ודקדוק הגאון ר' יצחק דשמעינן מינה דכל מידי דאסור לשהויי ע"ג כירה אלא א"כ גרופה וקטומה אסור לשהויי ע"ג כופח אע"ג דגרופה וקטומה, אבל חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו שרי לשהויי ע"ג כופח מידי דהוי אכירה ואע"ג דאסור לשהויי עלה כי לא גרופה וקטומה מידי דלא בשול כל צרכה ה"נ לא שנא ודווקא מצטמק ורע לו דומי' דכירה אבל מצטמק ויפה לו אסור, היכי דמי כופח והיכי דמי כירה א"ר יוסי ב"ר חנינא כופח מקום שפיתות קדירה אחת, כירה מקום שפיתות שתי קדירות, וקיי"ל דהאי תנור כתנור של נחתומין ותנור של נחתומין מפורש בלא יחפור אבל תנור דילן ככירה של נחתומין היא:
ספר העיתים · סימן כ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Mekitzei Nirdamim, Krakow, 1903
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר העיתים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.