אדם ששמע טעם טוב או קושיא טובה או תירוץ טוב ממין או ממומר או מאדם שמחטיא את הרבים אל יאמר דבר משמו. אם שמע דבר מקטן או מנבזים והוא יושב בין בני אדם שהוא יודע אם יאמר משמו שלא יקבלו דבריו ואף ע"פ שהדברים נכונים מוטב שלא יאמר משמו אא"כ שמתחלה יצא הטעם ממנו אם שמו ראובן ויש ראובן אחר יאמר שמעתי בשם ראובן. ואם יאמרו איזה ראובן אל יגיד אלא אם הוא יושב שם. ואם אותו הוא ירא שמים יאמר לזה אל תגיד משמי כדי שיהיו הדברים מקובלים. וזהו שנאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי אם אינם הגונים לבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי כאילו לא יצא מפיהם ואם שמע מצדיק טעם שאין נראה לו בטוב הרי כתיב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך כשם שהיה לך צער שהיו אומרים משמך דברים שאין בהם ממש כך אל תאמר משמם דברים שאין בהם ממש:
ספר חסידים · סימן תתקע״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.