כשיצאו רשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע להריגה אמר ליה רשב"ג לרבי ישמעאל איני יודע למה אני יוצא להריגה. אמר שמא כשהיית דורש ברבים היה לבך שמח והנאך לבך אמר לו נחמתני וכן יעשה כל האדם שיתחרט ממעשיו הרעים בצניעותו ובענוה ילך ויעשה מעשיו ועניניו בסתר ואל יהנה לבו כלל במעשיו הטובים ואף מכל ענין החסידות יעשה בסתר כי כבר נאמר הסתר דבריך והצנע לכת עם אלהיך ואל יחזיק טובה לעצמו במה שכוונתו לשמים ישמור שלא יהנה ולא ישמח לבו שאם שמח לבו בפני העולם קבל מקצת שכרו של אותה מצוה בעה"ז. ואם שמח לבו בעל כרחו כלומר לא מדעת וכוונה ילמד לו ללבו לכוף את יצרו ויחדל מאותו מעשה ששמח לבו. כי כמה היו מן המתים אשר מתו בעלי המעשה הזה שעשו מעשים טובים אין מספר ונפטרו והלכו לבית עולמים. ונשתכחו כי נשתכח הדבר ואין להם זכרון כי נשכח זכרם בעולם הזה ואין מזכיר להם רק זכרונם לחיי העולם הבא לפיכ' מה יתרון לי ומה הנאה לי רק שישבחוני בעולם הזה כך יחשוב בכל עת ואף בלילה בשכבו במטתו לישן יש לו לדאג פן יישן שנת עולם ולא יקיץ עוד ומדוע ישמח עוד ובמה ישבחוהו בזה העולם הכל הבל ורעות רוח:
ספר חסידים · סימן ח׳
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.