אחד היה רגיל לעמוד בתוכחה בספר תורה פעם אחת כעס שליח צבור ואמר לכבודך אני מתכוין אמר אותו האיש מאחר שאת' סבור לכבדני בתוכחה אל תקראני בה קרא אחר ואחר כך נתפייסו וקראו בתוכחה ובאותה שבת היתה בת אותו האיש חולה ומתה במוצאי שבת שקרא התוכחה בה אע"פ שנתכוין לטובה היה לו לקבל בושתו משליח צבור שחשדו שלכבודו נתכוין אע"פ כן הראשונים היו קוראים עם הארץ לתוכחה כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויתקיימו דבריו והוא אומר ומקללך אאור אעפ"כ לא יתכן לכל מי שיקרא ש"צ שימנע מלעמוד שנאמר (משלי ג יא) ואל תקוץ בתוכחתו:
ספר חסידים · סימן תשס״ו
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.