בשעת השמד מקצתם נהרגו ומקצתם נשתמדו על מנת לחזור לדת יהודית כשיוכלו אלא מפני אבחת חרב נשתמדו הנשים שנהרגו בעליהן או שהיו פנויות מקצתן היו אומרות שמא הערלים יטמאו אותן ואמרו רוצות להיות כומרות אבל נקבות קטנות לא שמו שם כי אמרו אם יבחרו לא יניחו את הטף מהם ואחרות לבשו שחורים בביתם כי אמרו אם יהיו בכומרי' לא יוכלו מהרה לברוח אמרו להם הגוים אם תהיו בכומרים אז תלבשו לבנים ולבשו לבנים כי אמרו שמא אם יהיו בינינו לא יוכלו מהרה לברוח ואמרו חכמי' שבהם אם יטמאו אותם בעל כרחם אינו כל כך עון כאותן שבכומרים שומרים אותן כמה שנים שלא יברחו ואוכלות דבר טמא ומחללות השבת. אבל אם האויבים ידחקו אותן להנשא לערל שאינה יכולה לברוח מפני שבעלה משמרה מוטב שתהיה בכומרי' ולא יטמאנה הערל:
ספר חסידים · סימן תש״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.