ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית אתונך יכול לא יכה כשאין המשא עליה כבד ואינה רוצה ללכת. לכך נאמר (במדבר כב לב) זה שלש רגלים על זה אתה נענש כיון שמלומדת ללכת היה לך לחשוב שמא חולה היא והוא עון שהטריחה. וכן בלילה כשהבהמה נושמת בנחיריה בחזקה כמו שקורין בלשון אשכנז שנרכ"ן כן עושה בנחירה בידוע שרואה רוח רעה או מזיק ואינה רוצה ללכת ואין להכות אותה שהיא יראה ממנה. וגם מאשר רוכב עליה ולא יהא כפוי טובה כנגדה ולא יכנה וכ"ש לאשתו יחשוב אם היה הוא מסור ביד אחר איך יהיה רצונו שיעשו לו כך יעשה לאותו שנמסר בידו ואדם שיש לו עבד או שפחה טובים והעני לא ימכרם לאיש אכזר כי יכם על חנם באכזריות:
ספר חסידים · סימן תרס״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.