מעשה יהודי אחד הלך למרחוק וראה יהודי אחד בחלום שהיו העליונים שוקלי' אותו שהלך בכף מאזנים ועונות בכף מאזנים והכריעו עונותיו. אמרו כיון שעונותיו מכריעין אין לו חלק לעולם הבא באו אחרים ואמרו לא שקלתם יפה. ושמו עורות של שועלים ושאר עורות על האיש והכריע האיש אמרו הרי הוא בן העולם הבא והאיש שראה בחלום היה סבור שהוא חי ובשעה שחלם היה מת הנשקל. ואמרו אותם עורות שהניחו עליו היו עורות שנתן למס. וכתיב (ישעיהו ס יז) ונוגשיך צדקה. כשהקהל מחרימים לתת כך וכך למס ונותן באמונה נחשב להם לצדקה והגוף ששקלו מפני שאמרו תקלתא במאזניא ואשתכחתא חסיר. ד"א לפי שבגופו טרח בגמילות חסדים:
ספר חסידים · סימן תרנ״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.