כתיב (משלי יד י) לב יודע מרת נפשו פשיטא שהלב יודע אלא מגיד שפעמים שאין לו לאדם להגיד צערו לאחרים אלא יתפוש בלבו. כגון שאדם יודע שאותם שבאים אצלו אין חוששים בצערו א"כ למה יגיד להם אבל יגיד למי שיש לו חלק בצערו. ועל זה נאמר (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים ובשמחתו לא יתערב זר שאין לו חלק באותה שמחה. כלומר מי שאינו שמח ואינו חושש בשמחתו לא יספר לו שמחתו:
ספר חסידים · סימן תרכ״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.