כתיב (שמואל א' יד כט) ויאמר יהונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה אף כי לא אכול אכל היום העם משלל אויביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים הרי כשמקיפים גוים את העיר אין מתענין פן יהיו חלשים ולא יהיו יכולים להלחם וכן מי שהולך לפדות שבויים לא יתענה שאם יהיה חלש יתעכב בהליכת הדרך וכן ההולך לעזור ולהציל נפש וכל מי שצריכין ממנו לא יתענה כגון מילדת ומי שיש לו אב זקן ואם זקנה והוא עובדם או מי שמשמש לחולה ואין אחר מסייעו לא יתענה תענית יחיד אלא עם הצבור או תענית שרגיל להתענות ביום שמת אביו:
ספר חסידים · סימן תרי״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.