כתיב (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו מה ענין מוסר לראשית דעת וסמך לו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מן הדין למה היה לאהוב את הבנים אלא מעת שהבנים נכנסים ביראת ה' שנאמר אני אוהבי אהב שהרי אם אדם אוהב גופו של זרעו (פי' חומרו) כך אוהב הכלב את גוריו וכל הבריות אוהבים ילדיהם ועל זה נאמר (קהלת ג יט) ומותר האדם מן הבהמה אין אבל אדם יש לאהוב דעת בניו לשם שמים שהרי אם הולך בנו או בתו בחושך במקום שיש לירא מהם שלא יהא תקנת גופו אומר לעבדו או לשפחתו ללכת עמהם או הוא בעצמו ילך עמהם פן ינזק הגוף ופן יבא הגוף לידי צער ויותר צריך להיות נזהר מדעת בניו ובנותיו פן יחטאו למי שבראם ויותר צריך להיות מתפחד פן יחטאו במעשיהם ובגופם ובהרהור לבם שנאמר (איוב א ה) כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם:
ספר חסידים · סימן תקע״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.