מי שרגיל לישבע ואין אדם מזקיקו לידי שבועה אסור לדבר עמו. יהודי אחד היה צריך שישבע לו הגוי. שאל לחכם אם אוכל להשביע כך שיאמר הנכרי באלהי אברהם יצחק ויעקב אמר לו החכם הרי אלהי אברהם אלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. לא אמר לו יעקב תשבע באלהי אברהם או בפחד יצחק או באלהי יעקב כי יודע היה יעקב שלבן היה מאמין בתרפים ואמר ראה אלהים עד מי שהוא אלוה. ולא הזקיקו יעקב. כך הנכרי אם תאמר לו אלהי אברהם דעתו על טעותו ואלקותו ואם תאמר לו תשבע באותו שלא נולד ולא נהרג הרי אותה שבועה לא יהא חושש בה וישקר. ואתה תגרום וכתיב (תהלים קמד ח) אשר פיהם דיבר שוא לכך חדל לך:
ספר חסידים · סימן תי״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.