כשאדם נצרך מן הבריות אם יכול לעשותן שיתנו לו הקהלות שבכל עיר ועיר מן הצדקה אל ילך ליחידי' לבקש כי מה שנותנים לו מן הכיס של צדקה לא יכאב לב על זה אבל מה שנותן היחיד שמא צעור על הדבר שמוציא מידו פשוט וכמוציא דמו הוא ורבא שהיה מעשה ודוחק שיתן. אותו היה עשיר אבל האדם עצמו לא יתכן שיעשה ולאחר שפסקו לו לא יטריח יותר אבל קודם לכן יגיד עניו ודלותו:
ספר חסידים · סימן שי״ט
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.