מה שכתוב ונסלח לו כשהביא קרבן על המזיד בשבועת העדות ובשבועת הפקדון ובאשם שפחה חרופה זהו כשהוא עושה תשובה על השגגות מביאין קרבן ואם אין מביאין קרבן נענשים עליהם אע"פ שאין כוונתו לכך מלך ב"ו שגזר שלא להחליף מעות ושגה אחד והחליף ושמע המלך היוכל לומר שגיתי והירצהו או הישא פניו לפטור גם עתה בדבר הזה כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לבלתי לומר לפני המלאך כי שגגה היא:
ספר חסידים · סימן רכ״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.