ספר חסידים · סימן קס״ד, א׳

אדם שהיה הולך בספינה או במדבר שאר העם נוצלו והוא לא ניצל או שלהם ניצול ושלו נאבד הוא לוקה והם אינם לוקים ראוי לגרוע מעונותיו. ואם הצער שאדם מקבל שקול כנגד עונותיו הרי נתכפרו עונותיו והזכיות במקומם עומדות ואין מחלפין עון בזכות שאין עבירה מכבה מצוה. ובלבד שהצער שקיבל לא יהיה לדבר עבירה כגון שרואה אשה ומצטער עליה שאינה שלו ועיניו גרמו לו. ועוד בושת יש לו לתבעה אולי לא תחפוץ היא או ירא שמא תודיע בושתו לבני אדם וכן צער של גניבה שיבוש מבני אדם וצער בשביל עבירות שנמנע בשביל בושת בני אדם ואינו יכול לעשות מה שלבו חפץ כי אז עונשו גדול ביותר אבל אם קבל עליו צערו בשביל הקב"ה כגון שמונע משעשוע בניו ובנותיו שישמע שבוכין ואשתו מגדלתן והוא מצעטר שבוכין ואינו עומד בשביל שעוסק בתורה ואינו הולך לטייל עם בניו וילדיו על זה יקבל שכר על זה הצער וצער של גיהנם ממעטים לו וכן צער אשה רעה ואינו חוטא ודקדוקי עניות ואינו עושה עולה. וצער יסורים בגופו או במיתת אוהבים או שמצטער על צער אויביו ושל צער אחרים הכל מחשבים לו כנגד צער גיהנם כנגד עוונותיו שנא' (ישעיהו מ ב) כי נרצה עוונה וכתיב (ישעיהו מ ב) כי מלאה צבאה ויש עבירות שאעפ"י שלוקה בעולם הזה ילקה בגיהנם כגון ירבעם שהחטיא. וכל שהחטיא את הרבים אין לו חלק לעוה"ב וכגון אותם שמונעים אחרים מלזכות. אלו בני עלי בעולם הזה.