דע כי אם היה לב האדם כלב שלמה המלך ולא רצה לעסוק כדאיבעי ליה ויכול לעסוק בתורה בחייו ולא שימש כל צרכו בפשיעתו שהיה לו ללמוד לפני חכם ולא למד כשמתוכחין עמו באותו עולם לא יכוין לומר אמת ושיודו לו ישיבה של מעלה ולא יבא ביניהם. וכאשר ראובן ושמעון מתוכחין וראובן יודע שהאמת עם שמעון ואיננו מודה כאשר הוא מצער כך יצערוהו באותו עולם. ואם אדם טורח לדעת בזה העולם למודים אף על פי שאין לו לב עתה יהיה לו לב במתיבתא דרקיעא. ובזה העולם יהיה לפעמים שמתוכחין צדיק עם שאינו צדיק ונכנס רוח מן השמים בלב הצדיק ומתעתעו עד שנוצח אותו שאינו צדיק כדי שיהיה לו העולם הזה מלא כמו ישראל שכולן טעו לתת כבוד לאחיתופל והצדיק עוסק לזכות לו ולזכות אחרים והרע עוסק לצער את הצדיק לחטא ולהחטיא ויותר מצליח הרע ונשמעין לו ולטוב אין נשמעין כי הדור לא זכו לשמוע לצדיק כאשר לא זכו לשמוע אל נביאי ה' ושמעו אל נביאי הבעל. אך כשזוכין הדור מעמידין להם מזכה את הרבים ונשמעין לו:
ספר חסידים · סימן תתשס״ד
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.