אם תאמר למה לא מנו חז"ל אלא שבעה שלא שלטה בהם רימה והלא הרוגי ביתר לא שלטה בהם רימה ורבי אלעזר בר' שמעון שהיה כ"ד שנים בעלייתו לא שלטה בו רמה אלא יש לומר שאותם הז' אף על פי שנקברו ולא היה להם בזיון בפני העולם אם היה שולט בהן רימה אעפ"כ לא שלטה בהם. אבל אותם שלא נקברו והקדוש ב"ה חס על כבודם אינו מונה אותם. וא"ת והלא כמה ערלים מוצאים אותם בני אדם שלימים אחר כמה שנים משמתו ולא שלטה בהם רימה זהו לרעתם שנידונים עם הגוף או אותם שנרצחו ולא עשו נקמה מן הרוצח דומיא דאחר שעלה עשן מקברו ומונחין עם הגוף כמו קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו וכשנהרג האדם אם יבא עליו הרוצח תפתח המכה ומביע דמו כדי שינקם מן הרוצח כיוצא בו יעשה באדם שאכל סופ"א בלעז ששרה פתו במים דווקא ולא אכל פת חרבה אחד הסופ"א אם יבא על אדם הרוג יצא דם הפצע כאלו הרגו הוא ולכך היו אוכלין הרוצחים פת חרבה כשהיו הורגים וזהו לא תאכלו על הדם:
ספר חסידים · סימן תתשמ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.