אם אדם חייב לחבירו מעות ושניהם שכחו אם פרע לו ואינו קוראו לדיין אם ירצה לצאת ידי שמים יפרע לו ואם גם אותו טוב וצדיק והוא לא יקבל אז אותו שהיה חייב ושכח יתן כל החוב בלא תנאי לידו ויאמר לו אם אני חייב לך הא שלך ואותו חבירו יאמר אם הם שלי אני מוחלם לך וימחול זה לזה ויחלוקו. ומעשה בשנים שקנו במעות למי שהיה צריך ללמוד ספרים ומשאילים להם:
ספר חסידים · סימן תתרס״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.