כתיב (משלי כז יד) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. מי שאמר לשליח צבור לברכו כך וכך יתן לו או שכך וכך יתן לצדקה בבקר השכם ללכת צריך לשלם לו או שיש לו לשלם באותו יום והעניים מצויים ואמרו שעובר בבל תאחר או שיודע עניים צדיקים וצריכים והוא אומר מוטב שאתן לכיס של צדקה של צבור שהרי שליח צבור יברכני בקול רם ויענו בקול רם אמן והצדיקים העניים ילינו בלילה מבלי בגדים לכסות והגבאי לא יתן להם מה שצריכים. או בלילה לא היה להם מה לאכול או שהשכים בבוקר ואמר תן לי הכלים שאעשה בהם מלאכה ביום אע"פ שיברכו בלילה על שהשאילם כסות לילה קללה תחשב לו. ולכך סמכו לו לקח בגדו כי ערב זר. אלא יתן לטובים בסתר והם יברכוהו וכתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף. וכתיב (דברים כד יג) ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה. והבורא יודע מי שנותן לטובים ואינו חפץ שיברכהו בקל רם וגם רואה לנותנים לשאינם מהוגנים כדי להתכבד:
ספר חסידים · סימן תתרמ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.