הלש עיסתו לעשותה סופגנין בחמה ונמלך ואפה בתנור או שעשאה לאפותה ונמלך ועשאה סופגנין חייבת בחלה דתנן (פ"א, מ"ה): עיסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה, שמעינן מהכא דאף על גב דגלגולה ובלילתה קשה כל שעשאה לדעת סופגנין ועשאה סופגנין פטורה, ואין אומרין בכי הא משעת גלגול נתחייבה בחלה וכן עיקר. ותדע לך דגרסינן בכיצד מברכין (ברכות לז, ב לח, א) תני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה, ואקשי והא תני חייב, ומשני התם כדקתני טעמיה ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחין עליה עשאה כעבין חייבת בחלה לימודים פטורה. ופירש שם ר"ש ז"ל לחם העשוי לכותח אין אופין אותו בתנור אלא בחמה, אלמא אף על פי שגלגלו ועשאו כלחם כיון שעשאן בחמה ליפטר. פירש ר' שמשון ז"ל (פ"א, מ"ה) דאפילו כעבין לא מחייב אלא כשנטל ממנה חררה שאין בה שיעור ואפאה ואכיל, דאיכא למגזר דילמא מימלך אכולה עיסה, מה שאין כן כשעשאה לימודים שאין דרכו לימלך, והיינו דאמרינן מעשיה מוכחין עליה, ולעולם כל שעשאה כולה לכותח אפילו כעבין פטורה, ויש אומרין אפילו לא ניטל ממנה לחררה כלום אלא כל שעשאה כעבין פעמים שהוא נמלך ועושה אותה לאכילתו.
פסקי חלה · סימן א׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פסקי חלה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.