מנחת חינוך · סימן ט׳, ח׳

ונוהגת וכו'. דאעפ"י דהוי מעשהז"ג מכל מקום לכל הדברים שוה עשה דתשביתו ללאו דב"י וע' שאג"א האריך בזה אם נשים חייבות בעשה הנ"ל דהוי זמ"ג ומסיק דנוהג דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' וה"ר לזה וגם מדברי הרהמ"ח נ"כ וכן הסכימו האחרונים ולפמ"ש לעיל בשם התוספות דעל אכילת חמץ עובר בעשה דתשביתו מלבד הלאו וכן בפסח ואפילו שלא כדר"א ולפי זה אם אכל חמץ שאינו מוזהר על תשביתו כגון של גבוה [ושל אחרים לא משכחת לה עיין תוס' פסחים כ"ט ד"ה ובדין דבאכילה לא משכחת לה שיהא של אחרים דאפילו גזל מכל מקום חייב באחריות והוי שלו לענין ב"י ע"ש] ואכל שלכד"א א"ע לא על הלאו דחמץ ולא על העשה דאינו מוזהר על השבתה ועיין באחרונים פלפלו על הך דאין מביאין תודה בע"פ ונ"ל לדעת הפוסקים כר"ש דלפ"ז אינו עובר רק בעשה מכל מקום אסור באכילה מן התורה מחמת עשה דתשביתו אם כן לפמ"ש דהסכמת הרבה אחרונים דא"ע על ח"ש בב"י וגם בעשה דתשביתו ואפילו איסור תורה ליכא אם כן ח"ש מותר מן התורה לדעת הרמב"ן לאכול בע"פ ולכל הפוסקים כר"ש וגם אם היה חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב בכל איסור תורה דהנאת גרון איכא כמש"ל בחיבורינו מכל מקום כאן לא עבר דבשלמא בכל איסורין הוי בכלל אכילה כמו כזית אבל כאן א"מ על השבתה כלל בח"ש וצירוף לא שייך אפילו אם נזדמן לו ח"ז אחר לא בב"א ל"ש צירוף אם כן אין איסור כלל מן התורה בח"ש ואפילו הקיאו מותר לחזור ולאכלו ולא זו בלבד אלא בכל מקום אם נזדמן לו בזאח"ז אם כן מותר לאכלו כיון דלא מצטרף לענין השבתה ואיסור אכילה אינו אלא מצד השבתה אם כן כ"ה דא"מ על השבתה א"מ על אכילה אפילו באיסור כי אין איסור מן התורה כלל ח"ש לענין השבתה אם כן אפילו תוך כא"פ אינו מצטרף כנלע"ד ברור בעזה"י. והנה להפוסקים כר"ש אם כן בתערובות חמץ או נוקשה לשיטת רש"י דאלו עוברין היינו בב"י כיון דאתרבי לאכילה אתרבי נמי לב"י אם כן ודאי לענין תשביתו ג"כ אם כן בער"פ ג"כ אסור לאכול חמץ נוקשה או תערובות מחמת העשה כמו חמץ גמור אבל להסוברים כר"ת דרק לענין אכילה אתרבי אבל לענין ב"י לא ע' פ' אלו עוברין אם כן גם בעשה דתשביתו א"ע אפילו בפסח אם כן מותר לאכול בע"פ נוקשה ותערובות כי אין מוזהר עליהם בעשה ומותר לאכלם לשיטה זו ונראה דאף לשיטת הר"מ בלפני זמנו דפוסק כר"י וסובר ג"כ דתערובות חמץ עוברים בב"י ג"כ כיון דאתרבי לענין אכילה כשיטת רש"י עיין בה' חו"מ מכל מקום כ' הצל"ח פא"ע דדעת הר"מ דתערובות עובר בלאו דוקא בפסח אבל בע"פ א"ע דאפילו לר"י דוקא חמץ גמור דאיכ' תלתא קראי אבל תערובות דאתי' שם מריבוי אינו אלא בפסח וכ"מ בפסחים דף ב' תו' ד"ה אור לי"ד ע"ש מפורש אם כן בע"פ מותר לאכול ול"ש לומר נהי דא"ע בלאו דאכילה על כל פנים איכא מ"ע דתשביתו ז"א דבשלמא חמץ גמור דכתיב אך ביום הראשון שייך שפיר לומר דהוא בעשה אבל תערובות חמץ לאו בכלל חמץ כלל אך דהתורה ריבתה לאכילה וממילא לענין ב"י ג"כ לשיטת רש"י והר"מ אם כן כיון דהריבוי ל"ש בע"פ ל"ה דינו כחמץ כלל בע"פ וא"ע על עשה כלל וא"כ מותר באכילה אפילו להר"מ שפוסק כר"י מכל מקום בתערובות חמץ דא"ע מטעם אכילה א"ע ג"כ מטעם השבתה וליכא איסור מן התורה כנלע"ד.