מנחת חינוך · סימן פ״ו, א׳

שלא נשבע כו' וי"מ כו' והעובר ונשבע וכו'. עיין ר"מ פ"ה מעכו"ם מה' י' ואילך ומ"ש דלוקין השיגו הראב"ד מש"ס סנהדרין ס"ג דדוקא למ"ד לשאב"מ לוקין אבל למ"ד לשאב"מ אין לוקין א"ח מלקות על לאו זה ג"כ דה"ל לשאב"מ ועיין כסף משנה מה שתירץ. ובלחם משנה בפרק י"ט מסנהדרין תי' דדעת הר"מ דוקא באיכא מעשה כגון שנשבע שאוכל ואכל דהו"ל מעשה ובמשנ"ח מל"ג השיגו דכאן הלאו בשעה שנשבע וה"ל אב"מ ע"ש. וחוץ ללאו הזה עובר גם כן לדעת הראב"ד והרמב"ן בלאו הבמ"ע עיין במנין המצות להר"מ תחלת ס' היד החזקה מנה שם מצות עשה בשמו תשבע והראב"ד השיגו דזה אינו מצוה רק בנשבע בשם ע"ז עובר גם כן על לאו הבמ"ע זו ובשמו תשבע אבל בשם ע"ז אסור לישבע וכ"ה דעת הרמב"ן בספר המצות. ולאו הזה אף על פי שאין בו (מלקות) [מיתה] או לשיטת הראב"ד דאפילו מלקות אין בו מכל מקום על כל פנים הוי ליה אבזרא דע"ז ויהרג ואל יעבור על לאו זה עיין שו"ע יו"ד סי' קנ"ג ולקמן מצות קד"ה הארכתי בזה בעז"ה. והנה לא כתב הרב המחבר דנוהג בכל באי עולם דבאמת אין ב"נ מוזהר ע"ז דמבואר בר"מ דכל שאין בית דין של ישראל ממיתין אין ב"נ מוזהר והר"מ פ"ט מהלכות מלכים כ' זה דכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין אין ב"נ מוזהר וכתב שאינו נהרג אבל אסור להקים מצבה ולנטוע אשרה אם כן אפשר דזה ג"כ אסור לב"נ אך כיון דאינו מפורש ד"ז לא נוכל לומר מעצמינו נגד הברייתא הנ"ל. וגם דברי הר"מ אין אנו יודעין מנין לו זה ובודאי מצא כן באיזה מקום אבל להוסיף עליו מנין לנו.