שלא להטות הדין. ד"ז פשוט דכי בשביל שהוא רשע יענוש אותו בדינו ולשון ר"מ פ"ג מסנהדרין באו לפניך שני אנשים א' כשר וא' רשע אל תאמר רשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדיבורו אטה הדין על הרשע ע"ז נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו כו' ודברים הללו מתוקנים דהתורה הזהירה שלא תחזיק הרשע לשקרן בשעת הדין אלא שניהם שוין ומצד הסברא הי' רשאי דחזקתו משקר והתורה הזהירה ע"ז. ומ"ש הרהמ"ח דא"נ בנשים דאינן דנות כ"כ כ"פ דבד"מ וקבלו עליהם אשה או א' מהפסולים לדין עובר הדיין בלאו אף אשה ושאר הפסולים וז"פ. ולאו זה ג"כ בב"נ דאסור להטות הדין בכ"ע. ועיין ברמב"ן פ' וישלח מביא ירושלמי ב"נ שהטה הדין נהרג כדין ב"נ במצוה שלו ויבואר במקומו אי"ה:
מנחת חינוך · סימן פ״א
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.