ומדדה עמו עד פרסה. א"ר ונוטל שכר וכ"פ ר"מ ונראה דזה דמדדה עמו אינו מן התורה רק מדרבנן ע"כ רשאי ליטול שכר אף אם הוא אדם בטל אף דאין נוטלין שכר על מצוה רק בטעינה לשיטות שהבאנו לעיל מגזירת הכתוב מכל מקום הלווי' זו רק מצוה דרבנן ועל מצוה דרבנן רשאי ליטול שכר כמבואר בנדרים וע' תוס' ב"מ שכתבנו דבפריקה מיירי דנוטל שכר על הלווי' דבטעינה פשיטא דעל הטעינה עצמה נוטל שכר ומכ"ש על הלווי' ולשיטת הר"ן שהבאנו מיושב דסובר דטעינה בשכר היינו באם בטל מסלע ואם הוא אדם בטל אינו נוטל שכר אפילו על טעינה ניחא דאשמועינן כאן דנוטל שכר בכ"ע אפילו אם הוא אדם בטל מכל מקום נוטל שכר כיון דהוא רק מדרבנן כ"נ:
מנחת חינוך · סימן פ׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.