מנחת חינוך · סימן ע״ח, ה׳

ושפותחין בזכות בדיני נפשות והנה נסתלק הפותח בכך מכת המחייבת כו'. ד"ז אין לו פירוש כלל דפותחין בזכות הכונ' כמש"ל דהיינו דא"ל אם לא קטלת לא תדחל אם כן תמיד כל הב"ד א"ל כן והיאך נסתלק מכת המחייבת דהא אח"ז נו"נ בדין ואי הכונה מי שלמד זכות א"ח לחובה אם כן נסתלק מכת המחייבת הא כבר כתבנו לעיל דבגמ"ד חוזר ומלמד חובה ואינו מסתלק כלל ובפרט שאין לשון הרהמ"ח סובל פי' זה ובודאי טעות המעתיק הוא כאן. ונ"פ דכמו דגבי ישראל בדיני או"ה דא"צ רק אחד ומכל מקום אם מחולקין הו"ל סד"א ואזלינן בתר רובא ה"נ בב"נ אף דנהרג בדיין אחד מכל מקום אם שנים מחולקין אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב אין הורגין אותו מספק וס"נ אצל ב"נ גם כן לקולא ואין הורגין מספק ומכ"ש אי איכא רוב מזכין בודאי אינו נהרג. אך איכא לספוקי אפשר דאפילו רוב מחייבין לא אזלינן בתר רובא דהאי קרא דאחרי רבים בישראל כתיב וכיון דאיכא קצת מזכין ה"ל ספק פ"נ אך באמת אין סברא כלל בלא הטעם דמי איכא מידי כו' אין סברא דיהיה נפש ב"נ חמור מנפש ישראל דלא יהיה נהרג על פי רוב אך באמת בישראל צריך להיות ב"ד סמוכים אם כן רוב שלו חשוב אבל בב"נ דנים בהדיוטות וישראל אינו נהרג עפ"י דיינים כאלו אם כן אפשר ל"א ב"ר אך באמת ד"ז גבי דיינים דאזלי' ב"ר מצד הסברא דרובם נוטים אל האמת ע' באו"ת מ"ש בד' התוס' דב"ק אם כן גבי ב"נ נמי דנין אחה"ר לחיוב. ואפ"ל גם כן דאפילו בא' יותר לחיוב אזלינן בתרי' דבישראל גזירת הכתוב דאין א' מכריע לחוב אבל בב"נ סגי בא' ומכל מקום צ"ע. והנה רוב זה מיקרי רובא דאיתא קמן ט' חניות וכו' ובפירש דאזלינן בתר רובא ה"ל גם כן רובא דא"ק עיין חולין סוגיא דרובא ורוב זה דדיינים עדיף דהורגין נפש ע"פ הרוב ולענין פ"נ ברוב נכרים אף דפריש ל"א ב"ר עיין יומא פ"ה וצ"ל כסברת התומים דבכ"מ הרוב והמיעוט אמת אם כן בפי' יוכל להיות שפי' מהמיעוט ועש"מ ב"מ ז' לענין עשירי ודאי דבפי' כיון די"ל שנפרש ממיעוט כמו מרוב הוי ס' אלא דאזלינן ב"ר ובכו"פ ס"ג כתב הטעם דשמואל דס"ל אין הולכין בפ"נ אחה"ר דה"ל ספק אבל כאן א"א להיות שני הדיעות אמת ובודאי הרוב נוטים יותר אל האמת וע"ש עוד סברא בזה.