נכלל שהמלמד זכות כו'. כ"ה במשנה פאד"מ ורש"י פי' הטעם דזה סבר' הוא ונפ"ל מוהצילו העדה ור"מ פ"י כתב מלאו הזה ונמשך אחריו הרהמ"ח ובלחם משנה כתב דא"י מ"ל להר"מ זה ונתבאר שם. ובהרהמ"ח כאן בשורש המצוה דד"ז אינו רק בשעת מו"מ אבל בשעת גמ"ד אף המלמד וכו' חוזר ומלמד חוב' והוא מש"ס סנהדרין ל"ד ודין דלעיל וכן ד"ז נוהג גם כן בגלות ובמלקות חוץ מד"מ כמבואר פרק א' שם ובודאי אינו נוהג בב"נ כי בישראל כתיב ופשוט:
מנחת חינוך · סימן ע״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.