והנה פ"ט מהמ"א הביא הר"מ המעושן אין לוקין עליו משום בב"ח ועיין במ"מ דהוא אבעיא בירושלמי ע"כ פסק דאין לוקין אך הוא ספק תורה והנה בב"ח בצלי יש דיעות אי אסור מן התורה עפר"ח וכו"פ דיש כמה דיעות דצלי אינו בכלל בישול בב"ח ולדיעות אלו צ"ל דאבעיא בירושלמי המעושן דהוא עדיף מצלי וסברא דהוא בכלל בישול וכאן אינו מביא הר"מ ואינו מבואר בש"ס דין זה דמעושן היאך דינו בודאי לאו צלי אש הוא אך הס' הוא דלמא הוי בכלל בישול ועובר על לאו דמבושל ואי תימא מאי נ"מ הא מכל מקום אסור דלא הוי צלי אש ז"א דנ"מ בצלאו אח"כ על האש דא"נ דמעושן הוי כמבושל ה"ל בישלו ואח"כ צלאו דאסור וא"נ דלאו מבושל הוא ה"ל כמו חי ומהני צלי' אח"כ וגם לענין שבת יש לחקור איך הדין ואין כאן מקומו וכאן הוא נ"מ ול"מ מבואר וצ"ע.
מנחת חינוך · סימן ז׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.