שנמנענו כו'. עיין ר"מ פ"א מהלכו' מלוה ומ"ש הרהמ"ח דאסור לעבור לפניו ע' ג"כ שם ובב"מ ובלשון הר"מ מבואר דאם תבעו עובר בל"ת ואם עובר לפניו א"ע רק איסורא הוא ע"ש בלח"מ. והנה הר"מ והרהמ"ח כתבו דאם יודע שאין לו עובר וכ"ה בש"ע ונ"פ דהלאו הוא אם אין לו ואם המלוה מסופק אם יש לו ג"כ אסור לתבוע מספק ככל סד"א דלחומרא או מן התורה או מדרבנן. וקצ"ע על הש"ע שכתב דוקא אם יודע דלענין איסור בא"י נמי אסור ואפשר דהתורה לא אסרה כלל בא"י כי אין אדם יודע מטמונותיו ש"ח וא"כ ברוב לא יתבענו ע"כ אין איסור כלל רק ביודע שאין לו. וכל האישים מוזהרים ע"ז. ומ"ש הרהמ"ח דזה הלאו כולל מלוה בריבית עיין בדיני ריבית באריכות ולענין תשובה ה"ל עבירות שבין אדם לחבירו ופשוט:
מנחת חינוך · סימן ס״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.