אם אכל כזית פסח עם מינו כגון בשר חול ודאי מבטל הבשר חול הטעם דפסח דרשות מבטל מצוה וא"י בכזית פסח וה"ה לכל מ"ע אך דעומדים אנחנו כאן בפסח אבל אם אוכל הפסח עם א"מ אף עם דבר הרשות מכל מקום אינו מבטל כמבואר כאן דאם נ"ט ברוב דאורייתא א"מ וה"ה לכל מ"ע אך לשיטת רש"י שסובר טכ"ע לאו דאורייתא אם כן אפילו מבשא"מ ג"כ אינו יוצא דמבטלין אך בפסח כיון דהוי קדשים דהוי טכ"ע דאורייתא ע' בסוגיא דזרוע בשלה בחולין ברש"י ותוס' באריכות אם כן יצא ידי פסח ודוקא במין שאינו מרור אבל אם אוכל מרור או מין תבלין מבטל בכ"ע המצוה מחמת חוזק המרירות או חימוץ התבלין ודוקא קצת מרור ותבלין אבל מעט דמעט אין מבטלין בכ"ע כמ"ש התוס' פסחים שהבאנו לעיל וכ"ז דוקא אם אוכל עם דבר הרשות אבל אם אוכל עם מצוה אחרת בכ"ע א"מ דמצות א"מ והלכה כהילל וגם חכמים לא פליגי עליו כמ"ש במלחמות וגם חוזק המרירות אינו מזיק ע"כ יוצא בכ"ע ואם אוכל הרבה יותר מכזית מצוה הדבר הרשות א"מ המצוה אפילו חוזק המרירות או מין במינו כמ"ש התוס' דהרבה אין מתבטלין והבאנו לעיל ומצוה דרבנן לגבי מצוה דאורייתא כדבר הרשות חשיב לכל הנ"ל.
מנחת חינוך · סימן ו׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.