מנחת חינוך · סימן תקצ״ה

שנמנע הדיין מהכות וכו' וע"ז נאמר לא יוסיף וכו'. מבואר בר"מ פט"ז מה' סנהדרין. ונוהג בכל אישי ישראל וכל המכה את חבירו עובר בל"ת זו דלא יוסיף וכ' הר"מ ואפילו מכה עבד הכאה שאין בה ש"פ לוקה ועיין בכסף משנה ועיין בחוה"מ סי' ת"כ ותכ"ד דאפילו עבד שלו חייב מלקות בפחות מש"פ ובש"פ אין לוקין אף דאין משלם ה' דברים דאף דפטור מתשלומין מכל מקום כיון דהפטור מחמת מה שקנה עבד קנה רבו הו"ל בר תשלומין ודעת הסמ"ע דבעבד שלו בהכאה בפחות מש"פ אין לוקין ע"ש ועי' בקצה"ח סי' תכ"ד. ואפילו אם הכה חרש שוטה וקטן ובנו ובתו שלא לשם מוסר דין א' להם דבש"פ חייבה התורה תשלומין עי' בר"מ בה' חו"מ ובפחות מש"פ חייב מלקות. ואם הכהו כמה הכאות ובכל אחת אין בו שו"פ רק ע"י צירוף הם ש"פ דנתחייב מלקו' תיכף בהכאה ראשונה וממון בא על ידי צירוף גם הכאה ראשונה אם לוקין או נפטר ע"י ממון ע' לעיל בפ' משפטים מ"ש. וכתב הרהמ"ח דד"ז חידוש הוא וא"י מאי חידוש הוא וצע"ק ועיין בר"מ פ"ה מה' ממרים דהמכה רשע אינו עובר וכן אם נגמר דינו למיתה אף בעשה תשובה אינו חייב על ההכאה ועיי' בפ' משפטים שכתבתי בזה: