ומ"ש הרהמ"ח שהרמב"ן מונה ג"כ בלאו זה שלא יבא על אשתו שזינתה תחתיו. עיין בר"מ כאן שכתב ג"כ דבכלל לאו זה אשתו שזינתה ולוקין ועיין בהה"מ ובכ"מ ובלחם משנה מה שהאריכו בזה והרמב"ן מונה מצוה זו בהל"ת שלו בסוף ספר המצות ע"ש ועיין ברמב"ן בשורש ה' ובסוף הל"ת שלו דמונה עוד מפסוק זה היינו ולא תחטיא את הארץ כו' דאזהרה לב"ד על כך ע"ש אם כן לדעת הרמב"ן יש בפסוק הזה ג' לאוין ואין כאן מקומו להאריך והדברים ארוכים בזה:
מנחת חינוך · סימן תק״פ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.