ונוהג וכו' בכל זמן. אפילו האידנא ופשוט דוקא בארץ ישראל שנתקדשה האידנא דקדושה שני' לא בטלה אבל אותן העיירות שנתבטלו בגלות הארץ ולא קדשו בקדושה שניה דהרבה כרכים וכו' נראה ברור דלא חשיב א"י ג"כ לדין זה רק א"י הנתקדש בקדושת הארץ כנ"ב ועיין בטור יו"ד סי' רס"ג דפוסק כדעת אביו הרא"ש והב"י מביא שיטת הר"מ ע"ש ובש"ע העתיק לשון הר"מ:
מנחת חינוך · סימן תקס״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.